כתיבה - עדי שורק
חפץ - סטיק לייט
פרספקטיבה 1#:
איזה מן נוזל יש בתוך הפלסטיק?
הסטיק לייט נראה ישן, הוא כבר לא זוהר.
האם עצם הבחירה בסטיק לייט ישן אשר לא פועל כבר, מראה לי דבר מה על אותו בן-אדם?
האם הסטיק לייט מזכיר לה את הילדות או סיטואציה מהעבר?
האם החומר שבפנים רעיל?
האם הצבע שלו משמעותי?
האם זו בחירה אקראית או מכוונת?
למה היא שומרת סטיק לייט ישן שאין לו כבר שימוש?
כמה זמן הוא נמצא אצלה?
האם היא רוצה להעביר איזשהו מסר דרך הסטיק לייט הישן?
כתבה: לירון שאזו
פרספקטיבה 3#:
פרספקטיבה 1#:
איזה מן נוזל יש בתוך הפלסטיק?
הסטיק לייט נראה ישן, הוא כבר לא זוהר.
האם עצם הבחירה בסטיק לייט ישן אשר לא פועל כבר, מראה לי דבר מה על אותו בן-אדם?
האם הסטיק לייט מזכיר לה את הילדות או סיטואציה מהעבר?
האם החומר שבפנים רעיל?
האם הצבע שלו משמעותי?
האם זו בחירה אקראית או מכוונת?
למה היא שומרת סטיק לייט ישן שאין לו כבר שימוש?
כמה זמן הוא נמצא אצלה?
האם היא רוצה להעביר איזשהו מסר דרך הסטיק לייט הישן?
כתבה: לירון שאזו
פרספקטיבה 2#:
לאור ההשקמה המוקדמת מהרגיל, החפץ שלי נשכח לו בבית.
אז אספר לכם קצת עליו. מובן שהוא חשוב לי אחרת למה הייתי מדברת עליו?
זה חפץ שמזכיר לי תקופה שהתרחש בי שינוי, כמה שינויים, שחלקם עוד לא סיימו לשנות ולהשתנות.
קיבלתי אותו בצבא, בלילה מלא שירים, קפיצות והמולה שלמה. לילה של שקט, נדב"ר והליכה ארוכה.
כמו בכל לילה, אור הבוקר הוא סימן שהכשחה הסתיימה לזמן מה.
היום הפלסטיק שלו עדיין בגוון לבן זכוכית דהוי אבל הנוזל שבתוכו, קיבל גוון צהוב ירקרק שגם הוא קצת דהוי.
אבל ההשפעה והזיכרון שיש לי כשאני מביטה בו אף פעם אינו דוהה.
עובר לי סרטון מתומצת של התקופה הזאת, מאותו לילה ועד היום.
סרטון קצר שכזה לא נשמע כמו הרבה, אבל בכמה תמונות שאתה שולף מהזיכרון, אתה צובר מהם הרבה יותר ממה שציפית.
אז אספר לכם קצת עליו. מובן שהוא חשוב לי אחרת למה הייתי מדברת עליו?
זה חפץ שמזכיר לי תקופה שהתרחש בי שינוי, כמה שינויים, שחלקם עוד לא סיימו לשנות ולהשתנות.
קיבלתי אותו בצבא, בלילה מלא שירים, קפיצות והמולה שלמה. לילה של שקט, נדב"ר והליכה ארוכה.
כמו בכל לילה, אור הבוקר הוא סימן שהכשחה הסתיימה לזמן מה.
היום הפלסטיק שלו עדיין בגוון לבן זכוכית דהוי אבל הנוזל שבתוכו, קיבל גוון צהוב ירקרק שגם הוא קצת דהוי.
אבל ההשפעה והזיכרון שיש לי כשאני מביטה בו אף פעם אינו דוהה.
עובר לי סרטון מתומצת של התקופה הזאת, מאותו לילה ועד היום.
סרטון קצר שכזה לא נשמע כמו הרבה, אבל בכמה תמונות שאתה שולף מהזיכרון, אתה צובר מהם הרבה יותר ממה שציפית.
פרספקטיבה 3#:
תודה תודה לך! וואי סוף סוף! אני יכול לדבר!
הקול שלי לבסוף נשמע אבל
רק לפעם הזאת ואז אחזור לישתוק שוב.
אז בבקשה תקשיבו לסיפור הקצר שלי, רק לכמה
דקות ספורות. אני זוכר את הלילה שבו נולדתי.
הוא היה חשוך במיוחד. רק אני, אחיי
ואחיותיי נצצנו וזרחנו ממש.
בגלל שהייתי שאני ואחי היינו תאומים והוא נולד בדיוק
שניה לפניי, הוא הלך ראשון ואני אחריו.
הארנו את הדרך לאורך כל הלילה.
שיחקנו
משחקים, מי יכול לזהור יותר חזק ולהחזיק הכי הרבה מעמד.
לא כמו אחי התאום, אני ניצחתי כי גם באור הבוקר אותי ראו. שמחתי כלכך!
אבל לא ידעתי שהשמחה עומדת להסתיים. לא הרבה זמן אחרי שהשמש זרחה הגענו לעצירה סופית.
לא כמו אחי התאום, אני ניצחתי כי גם באור הבוקר אותי ראו. שמחתי כלכך!
אבל לא ידעתי שהשמחה עומדת להסתיים. לא הרבה זמן אחרי שהשמש זרחה הגענו לעצירה סופית.
הורידו אותי ואת כל האחים והאחיות שלי והורידו מאיתנו את האזיקונים.
זוג ידיים החזיקו בי ולא עזבו. אני הזדעזעתי ורציתי לצעוק לשמיים! ראיתי שאת האחרים זורקים לפחים! למה?? רק אתמול נולדנו! לא חבל..? אנשים חסרי לב!
אותי? הכניסו לתיק ומשם שמעתי כל מיני רעשים מוזרים. עד שלאחר מספר שעות ראיתי שוב את אור השמש לשבריר שניה. ואז הוצבתי בשקית קטנה עם כל מיני אביזרים אחרים שזיהיתי מאותו מקום.
זוג ידיים החזיקו בי ולא עזבו. אני הזדעזעתי ורציתי לצעוק לשמיים! ראיתי שאת האחרים זורקים לפחים! למה?? רק אתמול נולדנו! לא חבל..? אנשים חסרי לב!
אותי? הכניסו לתיק ומשם שמעתי כל מיני רעשים מוזרים. עד שלאחר מספר שעות ראיתי שוב את אור השמש לשבריר שניה. ואז הוצבתי בשקית קטנה עם כל מיני אביזרים אחרים שזיהיתי מאותו מקום.
הם היו נחמדים אליי ממש. מידי פעם, זוג ידיים מוציאות אותי החוצה שוב
לאור, לריענון של כמה דקות ספורות.
זוג עיניים מביטות בי בחום ואני חושב שעל הדבר
הזה שנקרא שפתיים עולה חיוך מפעם לפעם.
לו יכלתי עדיין לזהור ולנצוץ הייתי עושה
זאת אבל הזדקנתי.
אינני יכול להפיק אור כמו פעם, אינני יכול להאיר בכלל... ובכל
זאת, המבט אינו משתנה.